מדריך תאונת עבודה של עצמאי

כל עובד זכאי לקבלת זכויות שונות מטעם המוסד לביטוח לאומי בגין תאונת עבודה שהוא עבר, וזאת בין אם המדובר בעובד שכיר ובין אם המדובר בעובד עצמאי (בכפוף כמובן לעמידתו בתנאי הזכאות שנקבעו לגבי כל זכות בנפרד).

עם זאת, כאשר מדובר בעובד עצמאי, קיימים מספר דגשים וניואנסים שיש לתת עליהם את הדעת לצורך הגשת התביעה לקבלת הזכויות הללו. במדריך זה נסביר איזה עובד עצמאי זכאי לקבל זכויות בגין תאונת עבודה מהמוסד לביטוח לאומי, מהי ההגדרה של תאונת עבודה, ומהן הזכויות שניתן לקבל בגינה. 

(יצוין, כי בנוסף לזכויות מטעם המוסד לביטוח לאומי, עובד עצמאי שנפגע בתאונת עבודה יכול להגיש גם תביעת פיצויים לפי פוליסת ביטוח פרטית שמכסה מקרים כאלו, ככל שיש לו כזו, כגון פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה, פוליסת ביטוח תאונות אישיות, וכדומה).

איזה עובד עצמאי זכאי לקבל זכויות בגין תאונת עבודה?  

כדי שעובד עצמאי יוכל לקבל זכויות בגין תאונת עבודה שעבר, עליו לעמוד בהגדרה של "עובד עצמאי" לצרכי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (וזאת בנוסף, כמובן, לפתיחת תיק במוסד לביטוח לאומי ותשלום דמי הביטוח הלאומי מדי חודש בחודשו).

לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, "עובד עצמאי" הינו עובד שעונה על אחד מהתנאים הבאים: 

1. העובד עוסק במשלח ידו לפחות 20 שעות בשבוע בממוצע.
2. הכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו אינה פחותה מסכום השווה ל-50% מהשכר הממוצע (נכון לשנת 2022, השכר הממוצע הינו 10,428  ₪, ולפיכך 50% ממנו שווים 5,214 ₪).  
3. הוא עוסק במשלח ידו לפחות 12 שעות בשבוע בממוצע, והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מ-15% מהשכר הממוצע (נכון לשנת 2022, מדובר בסך של 1,564 ₪). 

עובד עצמאי שאינו עונה על אחד מהתנאים הללו, יוגדר כ-"בעל הכנסה שלא מעבודה", וישלם דמי ביטוח לאומי מינימאליים, אך הוא לא יהיה זכאי לקבלת זכויות בגין תאונת עבודה ודמי לידה (שנועדו לשמש כתחליפי הכנסה מעבודה).

כיצד מוגדרת "תאונת עבודה"?  

כאשר חושבים על "תאונת עבודה", האסוציאציה הראשונית שעולה בדרך כלל הינה פגיעה שאירעה כתוצאה ישירה מביצוע העבודה, כגון פגיעה של נגר ממסור חשמלי שבו השתמש תוך כדי עבודתו בנגריה, או נפילה של פועל בנין מפיגום באתר הבניה שבו עבד. 

אולם, למעשה, ההגדרה של "תאונת עבודה" לפי חוק המוסד לביטוח לאומי הינה הגדרה רחבה בהרבה, כך שהיא טומנת בחובה גם פגיעות שאירעו שלא כתוצאה ישירה מביצוע העבודה. 

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובע את ההגדרה הבסיסית של "תאונת עבודה", באופן הבא: 

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". 

כלומר, כדי שתאונה של עובד עצמאי תוגדר כתאונת עבודה, עליה להתרחש באופן שעונה על שני התנאים המצטברים, לגבי זמן התאונה ("תוך כדי" העבודה), והקשר סיבתי שבין התאונה לעבודה ("עקב" העבודה). 

אולם, סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי, מרחיב את ההגדרה הבסיסית של תאונת עבודה, כך שהיא חלה גם על  תאונה שאינה עונה על שני התנאים המצטברים של "תוך כדי" + "עקב" העבודה. 

לדוגמא, סעיף 80(2) לחוק קובע שגם תאונה אירעה תוך כדי עבודתו של העובד, במקום העבודה או בסביבתו הקרובה ביותר, בעשותו להצלת גוף או רכוש או למניעת נזק או סכנה לגוף או לרכוש, תיחשב כתאונת עבודה – וזאת למרות שהיא אינה עונה על התנאי של "עקב" עבודתו. 

ואילו סעיף 80(1) לחוק קובע שגם תאונת דרכים שאירעה לעובד בדרכו מביתו למקום העבודה או בחזרה ממקום העבודה לביתו תיחשב כתאונת עבודה – וזאת למרות שהיא אינה עונה על התנאי של "תוך כדי" העבודה. עם זאת, סעיף 81 לחוק מסייג וקובע שתאונת דרכים כזו לא תיחשב כתאונת עבודה, אם היא אירעה תוך כדי הפסקה או סטיה של ממש של העובד מהדרך המקובלת (למעט במקרה בו העובד סטה כדי לקחת את ילדו לגן הילדים או כדי להתפלל בבוקר בבית הכנסת שלו), וכאשר ההפסקה או הסטיה לא היו למטרה שכרוכה במילוי חובותיו של העובד לגבי מעסיקו או בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או במקרה שבו יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של העובד, ולא נגרם על ידה אי כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות.

מהן הזכויות שמגיעות לעצמאי שעבר תאונת עבודה?

לא כל תאונת עבודה מזכה את העובד בקבלת זכויות, אלא רק תאונת עבודה שפגעה בכושר העבודה כך שנבצר ממנו להמשיך לעבוד ולהשתכר למחייתו, וזאת בין באופן קבוע ובין באופן זמני. 

ככל שהעובד נאלץ להפסיק לעבוד עקב התאונה, הוא יהיה זכאי לקבלת זכויות שונות שמגיעות לנפגעי עבודה, בעיקר דמי פגיעה וגמלת/מענק נכות מעבודה, וזאת כפי שיוסבר להלן.

דמי פגיעה

דמי הפגיעה הינם התשלום הראשוני שמשולם לעובד שנפגע בתאונת עבודה שבגינה נבצר ממנו להמשיך לעבוד, אם כי עד ל-90 יום מקסימום. 

לשם קבלת תשלום זה, על העובד להגיש למוסד לביטוח לאומי טופס ב.ל. 211 –  תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, שכוללת גם כתב ויתור סודיות רפואית, וזאת תוך שנה ממועד תאונת העבודה. 

יש לצרף לטופס התביעה את כל המסמכים הנלווים, לרבות "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה", חתומה על ידי רופא, שבה רשומה האבחנה הרפואית והתקופה שבה העובד אינו מסוגל לעבוד עקב התאונה.

אשר לגובה דמי הפגיעה: 

1. סכום דמי הפגיעה הינו נמוך מהשכר שהעובד העצמאי השתכר לפני התאונה, הואיל והוא מחושב לפי סכום יומי בגובה של 75% בלבד מהכנסותיו של העובד במהלך 3 החודשים שקדמו לחודש שבו העובד הפסיק לעבוד בגלל תאונת העבודה, חלקי 90, ועד לתקרה של 1,141 ₪ ליום (נכון לשנת 2022). 
2. דמי הפגיעה של העובד העצמאי מחושבים לפי הכנסותיו בשנת המס השוטפת, בתנאי שבמועד תאונת העבודה הוא היה רשום במוסד לביטוח לאומי כעובד עצמאי, ושילם את דמי הביטוח הלאומי במועד. 
3. גם מדמי הפגיעה מנוכים מס הכנסה, דמי ביטוח בריאות, ואף דמי ביטוח לאומי.

גמלת/מענק נכות מעבודה

עם סיום 90 ימי תשלום דמי הפגיעה, לא ישולם לעובד תשלום נוסף. אולם, אם תישאר לו במועד זה נכות זמנית או קבועה מתאונת העבודה בשיעור של לפחות 9%, הוא עשוי לקבל גמלת/מענק נכות מעבודה.

ככלל, העובד רשאי להגיש תביעה לקבלת גמלת/מענק נכות מעבודה גם אם הוא לא דרש קודם לכן לקבל דמי פגיעה. אולם, אם הוא קיבל דמי פגיעה, תקופת זכאותו לקבלת גמלת הנכות מעבודה תתחיל עם סיום תשלום דמי הפגיעה. אם הוא לא קיבל דמי פגיעה, תקופת זכאותו לקבלתה תתחיל ממחרת יום התאונה.

לשם קבלת גמלת/מענק נכות מעבודה, יש להגיש למוסד לביטוח לאומי טופס ב.ל. 200 – תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום קצבת נכות מעבודה, שגם היא כוללת כתב ויתור סודיות, וזאת תוך שנה ממועד תאונת העבודה. לטופס זה יש לצרף את כל המסמכים הדרושים, לרבות כל המסמכים הרפואיים שדרושים לצורך הוכחת הנכות שנגרמה לעובד עקב תאונת העבודה וקביעת משך הזמן שלה ושיעורה. 

לאחר הגשת התביעה, העובד יקבל מהמוסד לביטוח לאומי זימון לפגישה עם הועדה הרפואית לצורך מתן ההכרה בנכותו, סיווג משך הנכות (זמנית או קבועה), וקביעת שיעור אחוזי הנכות. 

להחלטת הועדה הרפואית בנושאים הללו יש חשיבות רבה, מאחר שהיא קובעת למעשה האם העובד יהיה זכאי לקבלת גמלת/מענק עבודה, וזאת באופן הבא: 

1. עובד שנקבעו לו פחות מ-9% נכות, זמנית או קבועה: איננו זכאי לקבלת דבר. 
2. עובד שנקבעה לו 9% – 100% נכות זמנית: זכאי לקבלת גמלת נכות מעבודה מדי חודש בחודשו, אולם רק עד לתום תקופת הנכות הזמנית שנקבעה לו  (בדרך כלל עד שנה), ולפי היקף אחוזי הנכות הספציפיים שנקבעו לו. 
3. עובד שנקבעה לו 9% – 19.9%  נכות קבועה: זכאי לקבלת מענק נכות מעבודה חד פעמי, שייחושב לפי שווי גמלת הנכות החודשית שמגיעה לעובד כפול 43. אם תחול החמרה במצבו לאחר שהוא כבר קיבל מענק נכות מעבודה, ועקב כך אחוזי הנכות הקבועה שלו יוגדלו ל-20% לפחות, הוא יהיה זכאי לקבלת גמלת נכות מעבודה מדי חודש בחודשו, אולם תוך ניכוי סכום המענק ששולם לו.
4. עובד שנקבעו  לו 20% – 100% נכות קבועה: זכאי לקבלת גמלת נכות מעבודה, מדי חודש בחודשו ולכל ימי חייו, ולפי היקף אחוזי הנכות הספציפיים שנקבעו לו. למעשה, עם הגיעו של העובד לגיל הפרישה, הוא אמור לקבל קצבת זקנה במקום גמלת נכות מעבודה. אולם, אם גמלת הזקנה שלו תהיה נמוכה מגמלת הנכות מעבודה שקיבל עד אז, הוא יקבל קצבת זקנה + קצבת זקנה לנכה, בגובה ההפרש שבין גמלת הנכות לקצבת הזקנה, כך שבסופו של דבר הוא יקבל את אותו סכום כספי שהוא קיבל בגין גמלת הנכות ששולמה לו עד שהוא הגיע לגיל הפרישה.

גובה גמלת נכות מעבודה מלאה, בגין 100% נכות קבועה, הינו בסכום דמי הפגיעה שמגיעים לעובד ליום, כפול 30, וזאת עד לסכום חודשי מירבי בסך של 34,234 ₪ (נכון לשנת 2022).

בנוסף לדמי הפגיעה וקצבת/מענק נכות מעבודה, העובד זכאי לקבלת זכויות נוספות, כגון טיפול רפואי חינם למשך כל זמן שיידרש לו טיפול רפואי עקב התאונה (לשם כך עליו להגיש טופס ב.ל. 283 – אישור למתן טיפול רפואי עבור נפגע עבודה שהינו עובד עצמאי); סל שיקום מקצועי; ועוד.